זה כאן, אז תפשילו שרוולים או בפשטות "רול אפ"

"אבא, אני חייבת שתקנה לי רול אפ" ככה באה אלי בדילוגי שמחה הבת הקטנה שלי.

"מה זה רול אפ?" שאלתי, ומייד נלקחתי לטיק טוק לראות סרטוני רול אפ.

תוך כמה ימים,

אני שומע על הדבר הזה בכל מקום בעיר בכל שיחה של

נערים, ילדים וכן גם הורים.

הורים מודאגים?

אפשר להגיד שכן, אבל לא מודאגים מבריאות הילד,

לא מודאגים מעלות המוצר,

מודאגים מאיפה ניתן להשיג אותו.

אז כמה הייתם מוכנים לשלם על זה?

בואו קודם נסביר מה זה רול אפ.

מכירים גומי אכילה? נחשים (שאני מאוד אוהב), ועוד כאלו (לא אלו עם האבקה או המלאים, אלא השקופים יותר), חיברו אותם, השטיחו אותם, והפכו אותם לשטיח אחד ארוך (ברוחב ובאורך) וגלגלו (מפה גם השם).

אז עכשיו שאנחנו יודעים ממה זה עשוי,

אעזור לכם ואגיד שמשקל המוצר הוא כ20 גרם.

כהורה אני אעזור לכם עוד קצת,

100 גרם גומי בשוק עולה כ-35 ₪.

כמה עולה רול אפ? היום תמצאו מקומות שמוכרים חבילות ב 50-80 ₪ (בחבילה יש 6-10 בודדים)

או בחטיף אחד שיכול להגיע לעלות של 20 ₪. אוסיף ואומר שאם תכנסו לקבוצות ופורומים שבו אנשים פרטיים מוכרים,

תמצאו מחירים של 100 ₪ לחבילה ואני ראיתי אפילו ב 150 ₪.

אז למה זה קורה?

רבים יגידו ביקוש והיצע. הטענה נכונה אבל לדעתי לא העיקרית.

הדבר שאנחנו רואים בכל טרנד חדש,

בין אם זה משחק לבין אם זה חטיף, ממתק או כל דבר אחר נקרא ערך נתפס.

או במילים אחרות כמה אנחנו מוכנים לשלם על אותו מוצר.

קחו למשל את הפרשי המחירים בסופרים בין תל אביב ובין דרום הארץ (שדרות, אופקים ואפילו אשקדוד), כאשר תקנו חטיף בam-pm הוא יעלה יותר (אפילו בכמה שקלים), מאותו חטיף, במכולת שכונתית או סופר שכונתי בדרם הארץ. לא רק שזה יעלה יותר,

אלא אנשים גם ישלמו יותר ומבחינתם זה יהיה "בסדר" שמוכרים במחיר כזה,

ולכן הם גם יקנו. תל אביב בתפיסה התודעתית שלנו היא יקרה,

היא מרכז המדינה וזה בסדר שדברים שם יהיו יקרים,

ואם אני נמצא שם, אני אקנה במחירים האלו.

דוגמא נוספת, היא מיניטורה מעץ, שבנאפולי בשדרת חג המולד ימכרו במחיר של כ 1.5 יורו (אני יודע הייתי שם), באלי אקספרס תמצאו ב0.5 דולר, ובארץ בנחלת בינימין תעלה 30 ₪,

ואם תבקשו מאמן מוכר שיצירותיו מפורסמות במוזאונים, להכין לכם זה יעלה כ100 ₪.

כולם זו אותה בובה שנעשת במקומות וע"י אנשים שונים,

במחירים שונים,

אך בכולם המחיר הוא סביר גם בעיני המוכר וגם בעיני הקונה.

זה נקרא "ערך נתפס", איך אני תופס את עלות המוצר/שירות שלי ביחס להרבה גורמים,

ואיך הצרכן תופס את עלות המוצר/שירות (סביר או לא) ביחס להרבה גורמים.

אותו דבר קורה פה עם הרול אפ או עם כל טרנד שנכנס לארץ.

ישנם גורמים רבים שמשפיעים על הערך הנתפס. השפעת הסביבה על הצורך שלנו במוצר,

השפעת הסביבה על הטרנדיות של המוצר,

השפעת בעל המוצר על טיב המוצר,

מי האנשים שמשתמשים במוצר (במקרה שלנו הרשת הוצפה בסרטוני טיק טוק של משפיענים).

מה שמוביל בסוף להאם אני בתור צרכן מאמין במחיר של המוצר והאם אני אהייה מוכן לשלם עליו את המחיר בכדי שזה יספק לי את הסיבה שאני רוצה אותו.

הרול אפ פה, וזו עובדה.

הילדים ממש רוצים אותו וגם זו עובדה,

יש חוסר ממשי בשוק (קצת השתחרר) וגם זו עובדה,

המוכרים שיש בידם את הרול אפ מוכרים במחיר שנראה להם הגיוני וסביר ביחס למוצר וגם זו עובדה.

מה שנשאר עכשיו, זה רק לחשוב עם עצמנו האם אנחנו נשלם על זה?

ואם כן מה נהייה מוכנים "להוריד" מעצמנו

או מאיכות החיים שלנו היומיומית, כדי לצרוך את הרול אפ?

אז לא ניתן להאשים את המוכרים במכירים גבוהים,

כמו שלא ניתן להאשים את הקונים באותם מכירים,

כי לכל אחד יש את ה "ערך הנתפס" שלו.

אז לכו להפשיל שרוולים ולחשוב האם לקנות או לא,

ואם כן, אל תשכחו לקחת את זה בתוך התקציב שלכם

טעים?